כתובים , שנה ו , ג » ל > ון , ג ט " ז בכסלו תרצ " ב , ו 1 . 3 ו 26 . א . - "אתה פוסק ואינך מוכיח . גוזר ואינך מסביר . דבריך הם סובייקטיביים , ועל כן : מפוקפקים . רפד נא את ביקורתך בנימוקים , סמכנה באשישות חכמה והוכחה - או אז יהיה זה ניתוח בלי מרכאות . ואנו נאמין לך , כי כן דיברת - . " כך טוענים תמיד הלקוחות הספרותיים התמימים והבלתי תמימים , על כל המביע דעה בלתי חיובית לגבי החיוב המוסכם . ואם גם נודה , כי יש צד של צדק בטענה הזאת , הרי הפנייה שבה פוסלתה - בהיותה מכוונת משום מה דווקא ורק כלפי המעז לראות בעיניו . עדיין לא זכינו לשמוע קטרוג מעין זה על עדת השבחנים הוותיקים , שהם רוב מנין בביקורת . המהלל פטור , כנראה , מתעודת הכשרות של האובייקטיביות . כי הוא "אובייקטיבי " ממילא , שהרי לא את דעתו הפרטית הוא מביע בפרהסיה , אלא את דעת הקהל . והקהל - זה עלום השם של הבינוניות - אינו סובייקטיבי מעצם עצמותו , כידוע . האמנם ? האם לא הוא דווקא מסמל לנו את הזיבורית של הסובייקטיביות , הפסולה לעדות , משום היותה "דעה " בלי "יודע , " "דין " בלי "דיין , " "אנוכיות " בלי "אני , " סובייקטיביות בלי סובייקט ? נ...
אל הספר