( רשמי ויכוח ) הארץ , גיליון , 3678 כ ' באלול תרצ " א , , 2 . 9 . 31 חתום : אל"ף מאמר זה נכתב בעקבות סימפוזיון על התיאטרון העברי בכלל ועל תיאטרון הפועלים "אהל" בפרט במעצבי התרבות , וכמי שתורמים לכך שהקהל בארץ יעלה "למדרגה של צרכן תרבותי בעל הכרה . "והקפדה הסימפוזיון התקיים בבית העם בתל אביב באלול תרצ"א . בין המשתתפים היו גם חברי מועדון "אמוראים" שיסדו סופרי "כתובים" ובראשם אליעזר שטיינמן ואברהם שלונסקי . * * * סימן יפה הוא ל"אהל" שנטל על עצמו לסדר את הויכוח הפומבי ולסייע לקלוב " אמודאים " להושיב את התיאטרון על ספסל הבירור . על יד כך נתן ה '' , "אהל הוכחה נוספת לקהל יודעיו ומוקיריו , הוכחה תרבותית ואמיצה , כי הוא תקיף בביטחונו הפנימי , באמונתו בצדקת דרכו , אמונה העשויה לבלי חת . הפחד מפני הביקורת , ההשתמטות מבירור פומבי הוא סימן מובהק ומצער מאוד לאיזה ליקוי מסותר ומסוכן , לחולשה יסודית , שההסתר יפה לו . אבל חולשות אסור להסתיר . תרבות היא גילוי החולשות והתגברות עליהן . לא כן שכן - האמנות . ובייחוד - התיאטרון , שחיי יצירתו , על פי ההכרח הפנימי של מקצועו והווייתו נעשים בפרהסיא , בפומבי , ק...
אל הספר