כתובים , שנה , ג גיליון ו , י"א בחשוון תרפ " ט , 25 . 10 . 28 ברכה רבה השפיעה עלינו אותה תקופה של א . י . שטיבלי בימי עוזו . אוצרות לא שיערנום ניתכו עלינו וכמו נפתחו פתאום ארובות ארובות . אך בעקב כל ברכה נפרזת כרוכה הקללה - כסיבה ומסובב . בגשמי הזהב נסתחפו המרץ והמאמצים של הסופר העברי . בין לילה , כמטה אהרון , צץ : "ההרגל" לבטוח בנדיבים . האם לא יותר מדי קשרנו את גורל הספרות העברית במזל ההפכפך של פלוני גביר ? האם לא עד היום מתגעגעים רבים אל הדגה שאיננה - והאם לא געגועי שווא אלה ריפו את הידיים ? עוד מציצים מן החרכים ומצפים לאליהו התשבי - שאינו בא , שאינו יכול לבוא בכל שני וחמישי . השיטה המצנטית כשלה . השיטה המצנטית לא הייתה לברכה מעודה . הנדיבים תומכים על פי רוב או בדברי מותרות או בעסקי נמושות . פילנטרופים שונאים את המפעלים הקונסטרוקטיביים . ודאי יש יוצאים מן הכלל ( א . י . שטיבל , ואם כי גם הוא חטא בחוסר שיטה ובחוסר משקיות ) - הרי זה נס , ועל נס אין סומכין . ומשכשלה המצנטיות של יחידים - חיבלו אצלנו תחבולה חדשה : מצנטיות קיבוצית . העם יהיה לנו לנדיב ! עלון כי ייצא , או כי יתכונן לצאת , ...
אל הספר