ב"גאולה" ( 1993 ) מתפתחת העלילה מפעולה אכזרית קצרה . הכבירה נועצת סכין בבטנו של , 'מדולדל' אחרי שהוא יוצא מתוך ההמון הרעב ומבקש אוכל . מותו מתארך לכדי מסכת של גסיסה ארוכה , התפוררות ללא קבורה בבור שופכין וקשר מתמשך עם בנו החי , הבא להציץ בו ולהחליף עימו כמה מלים , בשורה של דיאלוגים מכאיבים . במקביל לייסורי האב , הבן , ואחר כך גם הנכד , דוחה הכבירה את חיזוריהם של ' ארוס חיוור' ו'ארוס , 'סמוק ונישאת . 'אדיר'ל כל זה מתרחש במקביל לפעולה המרכזית שבה בנו של , 'מדולדל' אשר ראה את אביו נרצח , הופך בעצמו לעבד , 'מריק שפכים רביעי' מבית השימוש של הכבירה אל הבור בו אביו מתפורר . בשיאה של עבודת הפרך , בעת ריצה עם עביט בידיים , מהארמון לבור השופכין שבו שוכב אביו המת , ובחזרה , מותר לו לעצור לרגע ולשמוח על הולדת בנו . מריק רביעי שמים , אני שמח . עולם , אני בכל זאת שמח . אשתי , אני אוהב אותך . את , והילד שלנו - האור היחיד שעור נותר בחשיבה של קיומי . בני , לא ראיתי אותך עדיין , אבל אני כבר אוהב אותך ; אני מדמה את אצבעותיך הזעירות הנעות באוויר , כאילו מנסות ללוש משהו שעור אין לו דמות , ואת פניך אני רואה...
אל הספר