יתרונו של הפרה אדיפאלי , מבחינתו של לוין , הוא בוויתור על האב כמרכז המהתלה הקומית . במונחים לאקאניאניים "האחר הגדול" בעולם הפרה אדיפאלי הוא נקבי , אשה ולא גבר , אדון ממין נקבה , או בלשון אחרת , האופק של הקומדיה הלוינית הוא תמיד אשה . היא ממלאת את העולם ואינה מניחה לגבר לחיות בעולם שאין בו . 'אשה' העולם הוא אשה , מנקודת ראות של . 'ילד' ספרול מכיר את הירכיים האלה שהולכות הולכות הולכות למעלה , נעשות עבות יותר ויותר , עד שלפתע , בפיסגה , ללא שום הכנה מוקדמת מתגלה לו , כמו כותרת של פטריה דשנה , ישבן שעובר על גדותיו ? 1 ... 1 ישבן גדול , עגול , משהו שנפרש מעליך כמו השמים בעצמם , משתפל לצדדים , משתפל אחורה , ויוצר את שני הקפלים העמוקים האלה המסמנים את הגבול שבין מלכות האחוריים לנסיכות הירכיים , אתה מכיר את הקפלים האלה ... ( סוחרי גומי ואחרים , . ( 214 אין זה טקסט של אוהב במרכזה של קומדיה רנסאנסית , נניח , המהלל ומשבח , ( לפעמים עד כדי גיחוך , ( את האשה שאותה הוא מבקש לכבוש . זהו תיאור של העולם , של היקום , שגבולותיו הם גבולות הגוף הנשי . לוין מפיק מן העולם הפרה אדיפאלי הזה את מה שצופיו לא שכח...
אל הספר