" אתה בעלי , ואני אוהבת אותך , הוי כמה אני אוהבת אותך , למרות שאני מתנגדת מושבעת שלך בנושא פופר " ! ראוי לשוב אל ההצגה בתוך הצגה מזווית אחרת , זו המבררת את טיבה של ההצגה לא כפיתוי ( או תשוקה ) לראות את הלא נראה , אלא ככפייה של מראה . אחרי שחפץ מעז לגזוז את תלתלה של כלמנסע , הוא נענש בידי בעלי הבית הוריו' ) : ( ' טיגלך , ואשתו גזיזת התלתל . כאן , באירועים התיאטרונייס הללו , באה לידי ביטוי תפישת ההצגה בתוך הצגה בצורה קיצונית ושונה . חפץ הופך להיות - בתוך ההצגה שאנחנו רואים - צופה בעל כורחו : הצגה כעונש . נחזור לתמונה , 9 הנפתחת בדבריו הילךיים של חפץ לעצמו , אחרי גזיזת התלתל : "אני לא חושב שהם עוד יעשו לי משהו הלילה . כנראה יכינו משהו למחר בבוקר . ובזה אני אומר לעצמי לילה טוב והולך לצעוק ולבכות מתוך שינה" ( חפץ ואחרים , . ( 120 ואז , בעודו יושב על מיטתו לבוש פיז'מה , חושש מעונש , נכנסים ה'הורים' לחדר , והוא הופך עד להצגה אילמת . ההצגה הכפויה על חפץ מתפתחת , תוך התעלמות גמורה ממנו , והוא נאלץ לצפות בעניין הארוטי בין . 'הוריו' הם 'אינם רואים' אותו , כמובן , כיאה לשחקנים בתיאטרון . הוא נשאר ...
אל הספר