כאמור כבר , מרגע שהמחזה הופך לקומדיה אנחנו יכולים לסבול הכל , כלומר כל סטייה מהסביר , מההגיוני . בתמונה 5 של "יעקובי ולידנטל" סוטרת שחש ליעקובי . יעקובי סיבה . שחש אין ( חפץ ואחרים , . ( 183 כמו בכל קומדיה טובה , גם כאן נמצא האירוע הגופני במרכז , ואין לו סיבה . הסטירה ניתנה 'סתם , 'כך כמו עוגת קרם בפרצוף , אבל זו שראינו איננה 'סתם , 'כך כי זו סטירה שסטרה אשה לגבר , והיא מכריזה על הסטירה הזאת כ'סתם , 'כך והיא חלק מהחיזור , וחלק מהיותם זוג , ובקיצור : המיזעור וההגדלה והקיצור מתרחשים פה כמו בפתיחות שכבר הוצגו . אחרי הסטירה הזאת באה התפנית . יעקובי [ לעצמון רי , עכשיו אני כבר לגמרי מוקסם . בחיים שלי לא ראיתי רבר כזה . להדביק ככה סתם בלי שום סיבה סטירת לחי ! ונוסף לזה גם פסנתרנית וגם ישבן ! ( שם . ( האם חל שינוי בתודעה של יעקובי ? לא . זוהי פארודיה על שינוי בתודעה בעקבות סטירה שאמורה היתה לייצר בה דברים שונים , אילו היינו עוקבים אחרי 'כללי . 'העולם השינוי בתודעה נתפש עכשיו כדבר מגוחך וחסר שחר , אבל הוא חלק מתפישת המחזאי , לפיה אין שחר למודעות או להיוודעות . ככלל , כל עוד מחבר מצוי בתחומי הז...
אל הספר