יש נוהגים למתוח קו ישר בין הסאטירה של תקופת המנדט לסאטירה בת ימינו . זוהי כמובן איוולת , שהרי שום דיון על סאטירה אינו יכול לוותר על ה מ ד י נ ה כנושא האמיתי של הז'אנר . שרידים מתוכנית של רביעיית מועדון התיאטרון , "פצצת , "הזמן מאת חיים חפר ודן בן אמוץ , שהוצגה ב"חמאם" של יפו ב , 1959 מלמדים על קיום של רפרטואר סאטירי , וספריו של דן בן אמוץ משנות הששים כוללים חומר סאטירי רב . בתקליט של "רביעיית מועדון התיאטרון" מאותה תוכנית נכללים שלושה פזמונים , שלא רבים כמותם נכתבו בימים ההם , וגם לא שנים רבות אחר כך : "ואלס המושלים הצבאיים" ( המתאר ארבעה מושלים , בעת הממשל הצבאי שהושת על אזרחי המדינה הערבים , ( "טנגו הש"ב" לועג לשב"כ , או כמו שכונה אי אז , ש"ב , ולהקלטות של חברי כנסת מהשמאל , והשיר המפורסם ביותר , "איך קרה שהפשפש עלה , "למעלה לועג לשמעון פרס , שטיפס כעסקן פוליטי במעלות משרד הביטחון " . ב"הארץ" של שנות החמישים והששים התפרסמו מדי פעם טורים סאטיריים חריפים ( מאת עמוס קינן או שמעון צבר , שחלקו בדיונים ההיסטוריים קופח במידה קיצונית . ( מצד שני , במשך עשורים עיקר הבידור הקל - המקום שבו התפ...
אל הספר