הקריירה הפוליטית המפורשת של לוין , כמחזאי , היתה מכרעת בהשפעתה על מה שנקרא אצלנו מאז , 'סאטירה' אבל היתה קצרה מאוד , והתמצתה לתקופה שאחרי מלחמת , 1967 בה שירת כחייל נ"מ בסיני . מראה הגוויות במדבר והשבויים המצרים באל עריש זיעזע אותו . הוא כתב אז שלושה מחזורי מערכונים , "את ואני והמלחמה הבאה" , ( 1968 ) "קטשופ" ( 1969 ) ו"מלכת אמבטיה" , ( 1970 ) והיה נראה שיהיה מחזאי פוליטי . ארבע שנים אחרי שהאחרונה הורדה מהבמה כתב וביים את , "שיץ" קומדיה פוליטית יחידה , אבל מאז ועד 1982 לא שב אל הרוויו הסאטירי . ב 1982 העלה לוין את הרוויו הרביעי , , "הפטריוט" גם הפעם באופן עצמאי . הצנזורה התערבה , ובעקבות הפרה כלשהי של הוראותיה , החל גם הליך משפטי ארוך , ולוין שוב נפרד מהז'אנר הזה למשך 14 שנים . הוא חזר אליו בזמן הסכמי אוסלו , עם "רצח" שעלה ב 1996 בתיאטרון הקאמרי . זה לא היה רוויו מצחיק , אך הוא זכה להצלחה גדולה . כדרכו בכל הצגותיו , לוין ישב ערב ערב באולם , והביט בקהל . יום אחד סיפר לי איך השווה בין הפנים המתבוננות בבמה עכשיו לבין הפרצופים המתעווים מאז , מימי " מלכת . "אמבטיה "מה ההבדל " ? שאלתי . "א...
אל הספר