אם נתעלם מטיפוסי לשון שוליים , נוכל להבחין במשך השתלשלותה של הלשון הערבית בשני טיפוסי לשון עיקריים : בערבית העתיקה , אשר נציגתה המובהקת היא הערבית הקלאסית , הספרותית , המתאפיינת במבנה לשון הנוטה לסינתיטי , כולל נטיית שמות ופעלים באמצעות סופיות , והערבית החדישה , הניאו ערבית , אשר נציגיה המודרניים הם הלהגים החדשים , המשקפים טיפוס לשון אנאליטי יותר . חשיבות מחקרם הבלשני של היסודות הניאו ערביים שבערבית היהודית ( בפרט ושל הערבית הבינונית , אשר אליה שייכת הערבית היהודית והמתאפיינת בחילופין של יסודות קלאסיים , בתר קלאסיים , ניאו ערביים ותיקונים מדומים , בכלל ) נעוצה בעובדה , שהמחקר מאפשר לנו לגלות את הרבדים הקדומים של הניאו ערבית ולשחזר בכך חוליה חסרה בתולדות הלשון הערבית . והנה מתברר , שההבדלים המבניים שבין הלהגים המודרניים לבין היסודות הניאו ערביים שבערבית היהודית בפרט ובערבית הבינונית בכלל מצומצמים להפליא י לכאורה , כל אשר מאפיין את מבנם של הלהגים החדשים מצוי כנגדו גם בטקסטים ( הערביים הבינוניים , כולל ) הערביים היהודיים : היחלשות הסותם הסדקי , שינוי במבנה ההברות , המאפשר בין היתר לתנועות...
אל הספר