מסה זו היא פרק ממחקר רחב , העוסק בהידברות בין הספרות הישראלית לבין הברית החדשה . מחקר זה , שפרקים ממנו כבר ראו אור , מהווה חלק מפרויקט מקיף שבו אני עוסקת בשנים האחרונות , המתמקד בחקר הדיאלוג שבין הספרות הישראלית לבין כתבי הקודש היהודיים והנוצריים . להתעניינויותי בנושאים הללו נלווית תחושה מרכזית , המובילה את מהלך המחקר כולו , באשר לאופיים הרליגיוזי של הטקסטים העבריים החילוניים . דומה כי בשל אופייה ותולדותיה של הלשון העברית , שורשיהם הלשוניים המודעים והלא מודעים של הטקסטים הללו , בעיקר אלו שהקשרם במיתוס הדתי , עדיין נעוצים במיתולוגי ובארכאי - ואין זה חשוב עד כמה יצירות אלו נראות משוחררות וחילוניות . מחד גיסא , הספרות העברית החדשה נבנית על בסיסה של ספרות עתיקה , ובזה קסמה ! מאידך גיסא , מצד התהליכים שהיא עוברת , בייחוד תהליכי החילון , הרי ביחס לספרויות אירופאיות אחרות היא בבחינת "ספרות . "מאחרת זהו המתח המתמיד v v - : המלווה את התפתחותה . במכתבו הידוע לפרנץ רוזנצווייג מבטא גרשם שלום דאגה עמוקה שמא התרבות העברית בארץ ישראל בתקופתו עומדת על פי תהום י מה תהיה התוצאה של "עיכשוו" העברית ? האם ...
אל הספר