פרקים ו-ז הם אוסף נבואות . שאפשר להבחין בהם שני נושאים עיקריים : תחילה שלוש נבואות תוכחה , השונות זו מזו בסוגן הספרותי ובנימתן ( ו , א-ח , ט-טז ; ז , א-ז , ( ואחריהן ארבעה קטעי נבואה , שיש בהם גם מיסויד התפילה , ובולטת בהם נימת התקווה ( ז , ח-י ; יא-יג ; יד-יז ; יח-כ . ( נבואות התוכחה אינן תלויות זו בזו תלות רעיונית מתפתחת , אלא קשורות בקשר אסוציאטיבי בלבד . הנבואה ז , א-ז מסתיימת בקריאה של ביטחון ותקווה ( ז , ( קריאה המזמינה נבואה של תקווה , ובה מלים המזכירות את הקטע הקודם . קובץ הנבואות מסתיים בשני קטעי תפילה : האחד — לשיקום הממלכה הצפונית ( יד-יז , ( והאחר — הלל לה' על היותו סולח עוונות " לשארית , "נחלתו ועל החסד שגילה לעמו כמתחייב מן הברית , שנכרתה עם אבות האומה בימי קדם ( יח-כ . ( רבים מן החוקרים מפקיעים פרקים אלה ממיכה , ורואים בהם יצירה המשקפת את תקופת גלות בבל או שיבת ציון , בין 587 לפה"ס — שרפת חומות ירושלים על ידי הבבלים — ובין בנייתן מחדש בימי נחמיה ב 444 לפה"ס . אחרים סבורים , שאמנם הנבואות נאמרו בימי בית ראשון , בימי מיכה , אך לא על ידי מיכה המורשתי , אלא על ידי "מיכה , "...
אל הספר