הסעיף המרכזי , והחשוב ביותר , בקשר להפעלת המאסר על תנאי במקרה של ביצוע עבירה נוספת , הוא סעיף 56 לחוק העונשין , תשל"ז 1977 ( סעיף 22 לחוק דרכי ענישה , ( הקובע : ( א ) בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי , על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי , לצוות , מטעמים שיירשמו , על הארכת תקופת התנאי לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים , אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות הענין לא יהא זה צודק להפעיל את המאסר על תנאי . ( ב ) לא ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף זה אלא לגבי ההרשעה הראשונה של הנאשם בשל עבירה נוספת . סעיף זה הוא אחד החידושים החשובים ביותר של התיקון בתשכ"ג . יש כאן למעשה מהפכה בעונש של מאסר על תנאי . עד לתיקון זה היתה הפעלת המאסר מעשה אוטומטי אדמיניסטרטיבי . הפר הנאשם את התנאי , חייב היה בית המשפט להפעיל את המאסר . לאחר התיקון ניתן לבית המשפט שיקול דעת אם להפעיל את המאסר או לא להפעילו , ולהאריך את תקופת התנאי . יש לציין שנמסרו לשיקול דעתו של בית המשפט רק אלטרנטיבות אלו , ואין הוא מוסמך להפעיל חלק מן המאסר המותנה ולהא ריר את תקופ...
אל הספר