א . השירה הלירית-הקיומית המוקדמת אילו נשאלו קוראיו של אצ"ג בשנת , 1922 איזה סוג של משורר הוא , ייתכן שהיו משיבים שעורך כתב העת הספרותי החדשני 'אלבאטראס' ובן-חבורתם של פרץ מארקיש ומלך ראוויטש ( ( "כאליאסטרע"ה הוא ליריקן חסר תקנה . משאל כזה אמנם לא נערך בין קוראי היידיש , בלבוב או בוורשה , שבהן הופיעו שיריו הרומנטייםהפציפיסטיים המוקדמים , שקובצו בספרו הצנום הראשון של המשורר-החייל , 'ערגיץ אויף פעלדער' שם-אי' ) , ( 1915 , 'בשדות הפואמה האקספרסיוניסטית , "מעפיסטא" , ( 1921 ) שבה ביטא את הלבטים הפאוסטיאניים של בני דורו , שחוו את טבח הצבאות במלחמת העולם הראשונה ואיבדו את האמונה בערכים המוסריים והחברתיים , וקובץ השירים , 'פארנאכטענגאלד' הדמדומים-זהב' ) , ( 1922 , ' שבו תיאר , בין השאר , את אהבתו להאנומא , נערה מוסלמית ענוגה ולנשים נוצריות בהירות-שער , שנכבשו בקסמיו . דומה שבאותה תקופה התרשמו הקוראים מן הלשון הבוטה המועצמת , מן הלבטים הקיומיים-האוניברסליים , מזעקת המכאוב והמחאה , ברוח משוררי "הסער , "והפרץ ומן הארוטיקה החשופה-הנועזת , וראו בהם את המאפיינים העיקריים של התמטיקה ושל הסגנון הפיוטי...
אל הספר