ברור כי בתיאור זה חסר המומנט האידאלי , המפרנס את דבריו האחרים של הרמב"ם בנוגע למטרת המלחמה . בוודאי אין כאן כוונה ל"הישיר בני אדם לעבודת השם וסדר . "ענייניהם אדרבה , הדברים משתלבים במטרה של התעצמות הנמנית בין התנאים להשלמה עם האויב : "שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם , כגון בנין החומות וחוזק המצודות ובנין ארמון המלך וכיוצא בו" — עבודות שלא יוטלו על ישראל , כפי שמבהיר הרמב"ם בהמשך . האם ההגדרה ההלכתית — המושרשת בדברי התלמוד כי מלחמות דוד "לרווחה" היו מלחמות רשות — מנוגדת בתכלית להגדרה ההגותית והרטורית על תכניה האידאליים י אי אפשר לגשר על הפער המתגלה לפנינו ולזהות את ההגדרה ההלכתית ואת זו ההגותית . אך יש , בכל זאת , לאתר את המרכיבים האידאליים של מלחמת הרשות המימונית ולהצביע על כיוונים העשויים ליצור סינתזה בין הרטוריקה ההגותית ( המשמשת אף במשנה תורה (! והפסיקה ההלכתית . עובדה היא , כי גם מלחמת רשות אינה מותרת לכל מטרה : נלחמים "כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו" ( ואין זה חשוב אם הכוונה לגדולת ישראל או לגדולת מלכו . ( משימות אלה הן לאומיות , וכך מפרש הרמב"ם את המקורות התלמו...
אל הספר