המשנה אוסרת על אדם מישראל להשתמש בסוסו , בכיסאו ובשרביטו של מלך והמדרש יודע כי איסור זה משותף ליחסי עם ומלכות בעולם כולו . לרשימות אלה מיתוסף ברמב"ם , בעקבות התוספתא והתלמודים , "ולא באחד מכלי . "תשמישיו 6 ספר המצוות , עשה קעג . 7 סנהדרין ב , ה ; תוספתא שם ד , ב ( עמ' ;( 420 בבלי שם יט ע"ב . אין הבדל רעיוני משמעותי בין הצבת הכלל הנורמטיבי בסוף הפירוט ( כפי שעושה המשנה ) לבין הצבתו בראש ( כפי שעושה הרמב"ם תכופות 8 . ( שם , סוף הלכה ה . 9 הלכות מלכים ד , ב ; ג , ח . 10 הלכות סנהדרין ב , ה ; תנחומא וארא ח . על האופי האוניברסלי של התופעה מוכיח סוף הסעיף במדרש . וכן ראה ש' קרויס , רומי ופרס בתלמוד ובמדרשים , ירושלים תש"ח , עמ' ; 38-37 הלכות מלכים ב , א . בתוספתא סנהדרין ד , ב-ג מדובר לסירוגין ב"כל משמשיו" וב"כלי . "תשמישו בהלכות אבלות יד , כו אומר הרמב"ם כי שורפים "כל כלי , "תשמישו ההבדל ברור : רשימת המשנה מקפידה על השימוש בחפצי המלכות ומדובר אפוא באקט בעל משמעות פוליטית , כמעט אוזורפטית . עם התוספת "כלי תשמישיו" הובהר , שאין הכוונה לזהירות מדינית דווקא , אלא לייחודיות אישית היוצרת תחושת כב...
אל הספר