הכבוד — אותו יחס מופנם ומוחש כאחד , שעל ידיו מורם אדם ונקבע במעמד מיוחד ונישא — מתבטא מעצם טבעו בדפוסים חברתיים קבועים . אחד מסממניו בכל מקרה הוא יצירת מרחק פיזי ופער חברתי בין האישיות המכובדת ואלה המכבדים אותה ; קשה להפריד בין המורא והכבוד , כפי שמוכיח הביטוי יראת כבוד יש גם ייחוד מה בסוגי הכבוד הניתנים לאישים שונים , וזה בהתאם לטיב מעמדם ולמטרת כיבודם . ההלכה יודעת את כבוד ההורה , כבוד הרב והחכם , כבוד הכוהן וכבוד המלך , המדובר באישים שהם מוקדי הסמכות בחברה היהודית ( לא ידוע לי על כבוד הנביא , ושמא מבטא הדבר את מעמדו הבלתי תלוי והבלתי ממוסד . ( כבוד ההורה מתקיים בשירות שהבן חייב להגיש לו ובטיפול בצרכיו , נוסף על שמירת הפער החברתי בין השניים והיחס החמור לכל פגיעה או הקלה בכבוד ההורה . דומה לו הרב ( הנחשב אב רוחני ;( נוספת כאן התניית זכותו של תלמיד להורות בהסכמת הרב , וזאת כביטוי לכבוד ולמורא שהתלמיד חייב בו כלפי רבו . והנה , לעומת כבודם של הורה ורב , המתבטא בעיקר ביחס האישי כלפיהם , מתבטא כבודם של כוהן גדול ומלך גם באובייקטים פיזיים — מקומות וחפצים . עיקר כבודו של כוהן , כצפוי , בתחום...
אל הספר