זהירותו המפוכחת של הרמב"ם , בהפקיעו את כספי המדינה משלטונו הפיזי של המלך , מעלה ביתר שאת את שאלת מטרת המגבלות על המלוכה : האם הן חינוכיות מוסריות גרידא , או שמא משתקפים בהן חששות רציניים מריכוזיות יתר ומהאדרה מסוכנת של האורגניזם המלכותי ? ואמנם היו בימי הביניים חכמים שפירשו את סוגייתנו לאור נסיבות חברתיות פוליטיות אלה . אבן עזרא , לדוגמה הסביר שהתורה אוסרת ריבוי נכסים כדי למעט את הפיתוי להטיל מסים אכזריים על העם , ומצביע לחטאיו של שלמה המלך , שלא נשמר מאיסור זה . מובן כי חששות אלה מתאימים במיוחד לתקופת המקרא , עת שלא נודעה עדיין הפרדת רכוש המלך מרכוש המדינה בכלל ; ואין צורך לומר כי מלך שאכן "רם לבבו" מעל אחיו , בדוגמה למודל של המלכות הכנענית , עלול היה לפגוע קשה במרקם הצדק והשוויון שביסוד הברית . דומני כי הרמב"ם היה ער לסכנות החברתיות העלולות לצמוח מריכוז יתר של ממון וכוח בידי המלך , ואפשר לעמוד על מודעות זאת מתוך סידור הלכותיו . ההלכות הנובעות מדברים יז , טז-כ מרוכזות בהלכות מלכים ג , א-ז . העיון בחומר הקודם לגוש זה והבא אחריו מגלה , כי הרמב"ם הקדים להלכות אלה את התיאור המלא ביותר של ...
אל הספר