הנושאים העולים בפירוט מה בנאום הנביא שמואל הם זכותו של המלך להפקיע את רכוש בני ארצו ולגייס אותם אישית לעבודות שונות . זכות המיסוי ( נטילת מעשר מיבול קרקעות ) מופיעה אף היא , אך היא מוגבלת לעומת הסמכויות האחרות המוענקות לשליט . והנה , לדעת אותם חכמים הסבורים כי הנביא מאיים על העם בהצביעו על הפעולות שמלך ינהג בהן חרף היותן אסורות בחוק התורני , וכן לחוקרים הסבורים כי המלכויות הכנעניות הנתעבות משמשות מודל לתיאור הנבואי , מובן כי מדובר בהפקעות רכוש וגיוסים שלוחי רסן המשקפים את הרודנות המלכותית בלבד . אולם ככל שנפרש — וכפירוש זה הכריע הרמב"ם — שהנביא תיאר לעם את סמכויותיה החוקיות של המלכות , תגבר הנטייה להגביל סמכויות אלה כדי שלא יתנגשו עם זכויות הלכתיות יסודיות . נטייה זו מצאה את אישורה בסיפור כרם נבות , המראה כי אפילו לא עלה על דעתו של אחאב מלך ישראל שיוכל להפקיע את הכרם הנכסף מבעליו , ועל כן נזדקקה איזבל לרצוח את נבות במשפט מבוים . מכל האמור עולה , כי נוצר הכרח לסייג את "משפט המלך" על פי אמות מידה המוכרות בהלכה הכללית . הנה , לגבי זכות המיסוי כבר הגדיר הנביא עצמו כי הכוונה היא לנטילת עשיר...
אל הספר