שתי פרשיות מקראיות עוסקות בהגדרת המלכות בישראל : דברים יז ושמואל א ח . הפרשה בדברים היא בוודאי נורמטיבית , ומגמתה להנחות את המלכות בדרך נעלה . דברי הנביא שמואל נתפרשו , לעומת זאת , במובנים שונים : יש שראו בהם תיאור של אלימות מלכותית והרחקתה , ויש שראו בהם תיאור נורמטיבי של זכויות המלכות וסמכויותיה . גישה אחרונה זו — הנקוטה על ידי הרמב"ם בעקבות התלמוד — מעמידה במישור חוקתי שווה שתי פרשיות אלה , השונות במגמתן ואולי אף בתוכניהן : פרשת דברים , שנועדה להגביל את זכויות המלך ואולי להעמיד תריס יסודי בין המלכות בישראל וזו הנוהגת בשכנותיה , ופרשת שמואל , הקובעת זכויות למלכות ומקרבת את המוסד בישראל לנורמות המקובלות בחברה מסביב . האם אפשר להציע סוגיות אלה כיצירה אורגנית , בעלת רצף רעיוני ותפקודי ? שאלה זו נשאלת במיוחד לאור המפעל המימוני , המבליט את אחדות נושא המלכות . הרמב"ם אף ערך את חיבורו באופן שפרקו השלישי מוקדש לנורמות שמקורן בספר דברים והשתלשלותן , והפרק הרביעי מוקדש לנורמות שיסודן בספר שמואל . סמיכות פרקים זו — המקדימה , כמובן , את ההלכות שמקורן בתורה לעומת אלה שמקורן בנבואה — מציגה לעין כו...
אל הספר