מסתבר כי הרמב"ם מעניק את סמכות החקיקה למלכות / מדינה מתוקף הכלל "דינא דמלכותא . "דינא היקף תוקף הכלל שנוי במחלוקת , כידוע , אך מסתבר כי הרמב"ם נמנה בין . "מרחיבים"ה אין זאת מפני שהוא משתמש בניבים דוגמת "דין שחוקק , "המלך שהרי ביטוי זה משמש בהקשר של הטלת מסים , שלכל הדעות נמצאת בסמכותה של המלכות . משמעותית יותר היא אמירת רבנו ( בהקשר דיני שטרות ) כי " עושין כפי משפט המלך שכל דיני המלך בממון על פיהם . "דנים האם משתמע מכל האמור כי אף מלכות יהודית זכאית לחקוק , לפי הרמב"ם י כזכור העלינו את שאלת סמכות החקיקה לעיל , והדגשנו שבעוד שרבנו מעניק למלכות סמכויות ביצועיות שונות , סמכויות מנהליות ואף סמכויות בתחום המשפט , לא נמצא אצלו כל אזכור של סמכות חקיקה מלכותית . אולם אם מלך ישראל נהנה מהסמכויות הגלומות בנורמה "דינא דמלכותא , "דינא שמא גם סמכות החקיקה בכלל ? הדבר אפשרי , אך לא נראה כי ניתן להסיק מסקנה זו בקלות . הרי מלך ישראל פועל במסגרת של מערכת משפטית קיימת , הכוללת אף גוף הממונה על החקיקה והפרשנות ההלכתית , הלוא הוא בית הדין הגדול . בכל זאת אין זה מן הנמנע כי כשם שקיימת חפיפה בעייתית בין מער...
אל הספר