המודל התורני עיקר משנת חז"ל בסוגיית כינון המערכת המשפטית בא להדגיש , כי מערכת זו היא יצור תורני . לסנהדרין גדולה ניתן תפקיד מכריע במינוי דיינים וביצירת מערכת משפטית ריכוזית , האת כביטוי להאדרת מעמדו של החכם בכלל . סנהדרין גדולה נתפסת , ברוב המקורות , כגוף תורני מובהק . במובן מסוים באים חכמי התורה במקום זקני השער המקראיים ( משמעויות של חכמה ומנהיגות כרוכות יחד במונח 'זקן כבר במקרא , ( וחוקרים הדגישו את זיקתם העממית של חכמים אלה ואת התמיכה הלאומית שממנה נהנו במרוצת הדורות . התלמוד עצמו מניח תמיכה זו כדבר המובן מאליו , ומפרש את המאפיינים הערכיים של מנהיגות זו — תורה , מוסר ויראת שמים — כאילו התמיכה הלאומית נגררה מהם . וכשהברייתא תיארה מינוי דיינים מקומיים מן הסנהדרין במרכז , נמצינו למדים כי המוסד התורני הצטייר כגורם מרכזי דוגמת המלכות . מרכיבים מצטברים ספורים יוצרים את האפיון התורני של המערכת המשפטית . א . הדיין המתמנה חייב להיות חכם בחכמת התורה ( וגם , כמובן , להתאים לציפיותיה הדתיות מוסריות , ( דבר שמתבקש מההנחה שהחוק שלפיו דנים הוא החוק התורני , ההולך ומסתעף בנושאים משפטיים ( דיני נזיק...
אל הספר