המלך כמחוקק

מן הראוי לקבוע מפורשות , שהרמב"ם אינו מטיל שום תפקיד חקיקתי על המלך תופעה זו אינה נובעת מאופייה של דת ישראל כדת התגלותית , כאילו הא ל הוא המחוקק הבלעדי , מה שמונע את הופעתם של "חוקים חדשים" בכלל [ טיעון שנשמע לא אחת לגבי "דתות . [ "הספר אדרבה , ההלכה שופעת תקנות וגזרות חקיקה חדשה לכל דבר . המלך אינו מחוקק כיוון שתפקיד זה נועד לבית הדין הגדול , כפי שראינו זה עתה ולא זו בלבד שהמלך אינו מחוקק עצמאי , אלא הוא גם מנוע מלהשתתף בתהליך החקיקה בכך שנמנעת ישיבתו בבית הדין הגדול , כפי שניווכח . ברם דומה כי התפקידים שהרמב"ם מטיל על המלך אכן ידרשו ממנו לקבוע נורמות התנהגותיות בתחומים מסוימים . אמנם הרמב"ם מניח את קיומו של "דין . "המלכות אבל גם אם נפרש כי ביטוי זה עצמו רומז למערכת של דינים , ולא לדין בודד זה או אחר , משמש המושג תמיד בתחום הענישה , לקביעת נורמות פרוצדורליות שונות לשיפוט מלכותי לעומת אלו השוררות בשיפוט ההלכתי הרגיל . בדרך כלל מדובר בשיפוט חריג . ואכן גם במסגרת זה , שעליו נדון בהמשך , יצטייר "דין המלכות" בהנגדה ל"הוראת שעה" הארעית יותר התוחמת את זכותו של בית הדין לחרוג מההלכה הנורמטיבי...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן