רוב מגמות המלכות הן מגמות חברתיות מדיניות כלליות , ובמובן זה רעיון המלכות הוא ביטוי לרעיון המדינה ( אם כי אין כוונתי להתעלם מן המיוחד שבמדינה המודרנית : ( בשני המושגים מדובר על תיקונם של ענייניה הפנימיים של החברה והבטחת אנשיה מן האויב שבחוץ . המלך נהנה מסמכויות נרחבות המבטלות לפעמים את הזכויות הנורמטיביות של הפרט , דבר המאפיין אף הוא את המדינה או החברה המאורגנת , ואינו משקף את הילת המלכות בלבד . אם רעיון המדינה אכן נמצא ביהדות , המלכות היא מקומה וביטויה ההיסטורי היסודי . לא במקרה כונה אפוא התחום החברתי חילוני "דבר המלך" במקרא ( דה"ב יט , יא . ( אולם חקר המלכות המדינה ביהדות מעמיד אותנו בפני בעיות מיוחדות , שמקורן במקרא ועקבותיהן נודעו בסיכומו הכולל של הרמב"ם , הנשען במשנתו ההלכתית בהחזרת מלכות בית : "דוד כך משתמע אמנם מתוך ההלכה התלמודית האמורה , אך הרמב"ם טרח לפרש את הדברים . 2 הלכות עבודת יום הכפויים ג , יא . הסבר זה חסר במקורות התלמודיים . לפירוש שונה במקצת ראה פירוש המשנה יומא ז , א וסוטה ז , ה . התפילה "שלא יסור שבט מבית יהודה '' ( הלכות עבודת יום הכפויים ד , א ) נובעת מיומא נג ע"...
אל הספר