הדחה משורה

ירושת הכתר מותנית בקריטריון דתי מוסרי מינימלי . האם הזכות הנורמטיבית להמשיך למלוך כרוכה באותו קריטריון . או בקריטריון כלשהו ? האם קיימת אפשרות להדיח מלך בגלל יראת שמים שאין בו עכשיו או מפני סיבות אחרות והאם הדחה היא אופציה הלכתית המתבצעת בהליכים ממוסדים ומסודרים ? שאלות אלה נחשבות . בהגות פוליטית כללית , משמעותיות ביותר הן מבחינה מעשית הן משום שהן עשויות לחשוף את מקור הסמכות הפוליטית . הן תפסו פעמים רבות את מרכז הבמה ההיסטורית בימי הביניים , עת התמודדו מלכים ומתנגדיהם . דומני כי אותם סוגי רמזים וחצאי נוסחאות , שהספיקו לפרנס תנועות כבירות בתולדות עמי אירופה וערב , אכן נמצאים במקורותינו , ורק חסרון המצע המעשי גרם לכך שרמיזות אלה לא פותחו ונדרשו . לא מצאתי שהרמב"ם מתייחס ישירות לשאלתנו בהלכות מלכים , שהן המסגרת הטבעית לנושא . מסתבר כי מלך שחטא נענש ככל אדם . ולא זו בלבד שאין חובה למלא אחרי פקודותיו כשהן נוגדות את ההלכה , אלא אף אסור למלא אחריהן . אולם לא נרמז בהלכות מלכים , שהתנהגות זו פוסלת את המלך מלהמשיך בתפקידו נ התנהגותו נפסלת , אך האדם אינו נדחה ממעמדו . במקום אחד , אולי , רומז הרמב...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן