הממלכתיות היהודית לא נקטעה עם חורבן בית המקדש וביטול המלכות בישראל השלטון ניתן לראש הגולה הבבלי , דמות מלכותית מובהקת בעיני הרמב"ם : "ראשי גלויות שבבבל במקום מלך הם עומדים ויש להם לרדות את ישראל בכל מקום ולדון עליהם בין רצו בין לא רצו , שנא' לא יסור שבט מיהודה ( בר' מט , י ) — אלו ראשי גלויות שבבבלי . " "מרות ראש גלות על כל ישראל כמרות המלך המושל בכח ... בעל כרחם . "ובכפיה אמנם מתבטא מעמדם של ראשי גולה בסמכותם להעמיד דיינים , ונושא זה הוא המסגרת הספרותית של מובאות אלה ; אך ניכר לעין , כי הרמב"ם טרח להדגיש את סמכות הכפייה — המאפיין המלכותי הבסיסי — כערך בפני עצמו ( ואולי אף רמז לסמכויות נוספות מעבר לאלה הקשורות בשיפוט , אם כי אין למעט בעצמה החברתית המגולמת בעמידה בראש מערכת משפט . ( נראה בעליל כי הרמב"ם דוגל כאן בהמשך המסורת הממלכתית בישראל , אם כי נמנע מלפסוק רומלוש = ] בר כוכבא ] והכה בישראל מכה גדולה שלא נראתה ולא נשמעה לא בימי נבוזראדן ולא בימי . "טיטוס אם כן , כבר כאן מושווית הפורענות בתקופה זו להרג שאירע בימי חורבן בית ראשון ושני . אולם דומני כי הרמב"ם יוצר דימוי ערכי על ידי אזכור...
אל הספר