" הצווי שנצטוינו למנות עלינו מלך מישראל שיאחד את כל אומתנו וינהיג את כולנו" היא מצווה קעג ברשימת המצוות שערך הרמב"ם . בצורה חד משמעית זו סיכם הרמב"ם דיון נוקב בתולדות המחשבה החברתית והדתית של היהדות , דיון שיסודו במקרא והמשכו בספרות חז"ל וכתבי הגאונים . דור דור ונימוקיו , כל תקופה וממשותה ההיסטורית והאנושית הסגולית — אך דומה כי הוויכוח העיקרי נסב תמיד על ציר מרכזי אחד : גיבושו המוסדי של המרכיב הארצי / הראלי בחיי עם ישראל והסיכונים המוסריים והאידאולוגיים של גיבוש זה . האמביוולנטיות המקראית בולטת לעין : "כי תבא אל הארץ אשר ה' א להיך נותן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי . שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' א להיך בו ; מקרב אחיך תשים עליך מלך , לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך . "הוא גורמי החרדה המקראית מתבטאים ברשימת ההגבלות והחובות המוטלות מיד על המלך : אין למלך להרבות סוסים , נשים , כסף וזהב ; עליו לכתוב ספר תורה לעצמו ולהגות בו ; אל לו לשכוח כי הוא נתון לעול מצוות ה' כיתר אחיו , ואל לו להתנשא עליהם . הקשיים האידאולוגיים דתיים בשילוב מוסד המלוכה באמונת ישראל...
אל הספר