מעשה עבירה הוא התנהגות אסורה או התנהגות שמביאה לדבר אסור . אבל לא כל מי שנהג ברצון ולא באונס וכפייה , וידע שהוא עושה מעשה , וגם היה מזיד , כלומר ידע שהוא מתנהג בהתנהגות שהיא עבירה או מביאה לעבירה , הוא באמת עובר עבירה , כדי שאדם זה יעבור עבירה ויתחייב בעונשה צריך המעשה שהוא עושה להיות במציאות ובאמת עבירה או להביא לעבירה במציאות , ולא די שהוא יודע וסבור שהוא עושה מעשה שהוא אסור ומביא לעבירה . כלומר , צריכה להיות נגיעה בין התנהגותו לבין העבירה . אם נעשתה עבירה אבל היא לא באה מהתנהגותו , או שלא נעשתה כלל עבירה אלא הוא סבור שהוא יודע שעשה עבירה , הרי שלא עבר עבירה ופטור עליה . כיצד אומדים את הנגיעה שיש להתנהגותו ואשמתו של העושה לדבר האסור יתבאר בסעיף זה . כיוון שעובר עבירה שידע שהתנהגותו תביא לעבירה ונהג ברצון ומדעת ( שידע שהוא עושה מעשה זה שהוא עושה ונוהג בהתנהגות זו ואינו מתעסק , ( אינו חייב עליה אלא אם כן התנהגותו הביאה לאותה עבירה שהוא סבור שהוא יודע שהוא עושה , אבל אם לא באה עבירה מהתנהגותו משום שלא היתה עבירה או שהיתה עבירה אבל לא באה מהתנהגותו אלא מהתנהגות בני אדם אחרים או שבאה מהתנ...
אל הספר