ג. דעתו של עובר העבירה

לא רק מי שלא ידע שהוא עושה מעשה פטור עליו כשהוא עבירה , אלא גם מי שידע שהוא עושה את המעשה שבפועל עשה , אלא שלא היה יכול לדעת שהמעשה שהוא עושה הוא עבירה או מביא לעבירה , הוא פטור עליו . כדי לבאר את כללי יסוד זה , יש לבאר את הידיעה שצריך עובר העבירה לדעת על האיסור שבמעשה שהוא עושה , כדי שיתחייב עליו . אדם חייב על עבירה שעבר כשעשה אותה בזדון . וזדון הוא כשידע המזיד שהמעשה שהוא עושה הוא עבירה או מביא לעבירה , וידע מהי עבירה וידע שייענש עליה בעונש שנתפרש בדינה . כבר נתבאר בסעיפים הקודמים שהמזיד דיו שהוא יודע שהמעשה שהוא עושה הוא עבירה , ואינו צריך להתכוון לעבור עבירה או לרצות לעבור עבירה או שנוח לו ורצוי לו מעשה העבירה שהוא עושה . אבל נוסף על הידיעה שהוא עובר עבירה צריך הוא לדעת שהוא עושה מעשה זה ואין הוא מתעסק וכיוצא בו , ושהוא עושה את המעשה ברצון ובלי אונס וכפייה . ובעבירה על איסורי שבת צריך העובר , נוסף על הידיעה שהוא עושה מעשה זה , גם כוונה לעשותו מלאכת" ) . ( "מחשבת כשעושה המעשה לא ידע שהמעשה עבירה , אבל העלה על דעתו והיה סבור שמא הוא עבירה באפשרות קרובה כל כך שיש להישמר מעשיית המעשה ,...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן