ז. דרכי סיום הזכויות בנכסים

זכויותיו של אדם בגופם של נכסים פוסקות באותה הדרך שבה התחילו . פעמים שהן פוסקות מדעתו של בעל הזכות וברצונו , ופעמים שהן פוסקות שלא מדעתו ושלא מרצונו . הזכויות פוסקות שלא מדעת — כשאבד הנכס מבני אדם , כגון שנשרף או ששטפו נהר או שנשתנה לדבר אחר , לדוגמה זיתים ונעשו שמן ; וכן פוסקות הזכויות שלא מרצון , כשמתו בעלי הזכויות , או שהדין מפקיע את ממונו של בעליו או שבית הדין מענישו ומפקיר את ממונו . והזכויות פוסקות מדעת — משגמרו בעלי הזכויות בדעתם שייפסקו הזכויות , כלומר , אותה גמירת הדעת בשעת קניין הנכסים שבה הם נקנים כמו שנתבאר למעלה בסעיף הראשון , היא שמסיימת את הזכויות בנכסים אלה . גמירת הדעת להפסיק את הזכויות של הבעלים בנכס היא גמירת דעת שהנכס לא יחזור שוב לרשותם של הבעלים לעולם , ושהגומר בדעתו לא יחזור בו מדעתו זאת . והוא הדין הזכויות האחרות בגופם של הנכסים שאינן קניין בעלים . לגמירת דעת זאת יש שמות שונים לפי התכלית שיש לבעלים בגמירת דעת זאת . יאוש הוא גמירת הדעת להפסיק את זכות הבעלים לאלתר בדבר , כשהדבר אינו ברשותם של הבעלים המתייאשים . הקנאה היא גמירת הדעת להפסיק את זכות הבעלים המקנים רק ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן