ד. דבר שלא בא לעולם, שאינו מסוים, שאין בו ממש, קניין דברים ואסמכתא

לא רק אונס וטעות שמבטלים את המקח נאמדים לפי דעת רוב בני אדם , אלא בטלים גם מינים של מקח משום שרוב בני אדם אינם גומרים דעתם למיני מקח כאלה . בדין " דבר שלא בא לעולם" מובאת בתלמוד מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים ( בבא מציעא לג ע"ב . ( לדעת חכמים , אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם , ולדעת רבי מאיר , אדם מקנה דבר שלא בא לעולם . אבל אין הם חולקים אם זכות קניין בגופו של דבר יכולה לחול על דבר שלא בא לעולם , אלא הכל מודים שזכות כזאת יכולה לחול על דבר שלא בא לעולם . שכן , גם חכמים שסבורים שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם , מודים שיש דברים שלא באו לעולם שאדם מקנה אותם . כגון , אפשר שהחייב יכול לשעבד לבעל חובו נכסים שעדיין לא באו לעולם או שלא באו לרשותו של החייב . כדי שבעל החוב יגבה מהם את חובו , "שעבוד דאיקני" ( בבא בתרא קנז ע"א-ע"ב , ( ושעבוד זה הוא זכות קניין בגוף הנכסים , כמו שנתבאר בפרק הקודם . וכן פוסקים המפרשים הראשונים , שאם מנהג המקום הוא להקנות דבר שלא בא לעולם , הולכים לפי המנהג , ואילו היה טעמם של חכמים שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם משום שאין לקניין על מה לחול , אף המנהג אינו יכול לגרום שיהא ל...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן