ג. התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי

עם סידורה של המשנה מסתיימת התקופה שבה חכמי התורה נקראים תנאים , ומתחילה תקופה חדשה , שבה חכמי התורה נקראים אמוראים , והם החכמים שדבריהם סודרו ונערכו בתלמוד . בדור שאחר רבי יהודה הנשיא מצטרפות ומיתוספות לתלמידי החכמים ולבני התורה אוכלוסיות חדשות שעד דור זה לא השתתפו בלימוד תורה ובהוראה בבית המדרש . ואוכלוסיות חדשות אלה שנוספו לבני בית המדרש באותו הדור גרמו לפתיחתה של תקופה חדשה . סימני תקופה חדשה זאת , כלומר סימני הציבור החדש של הלומדים , היו אלה : ראשון , נוסדו בתי מדרש חדשים במקומות שלא היו בהם קודם לכן בתי מדרש , ובייחוד נצטרפו בתי המדרש שבבבל לבתי מדרש אלה , ומעתה ואילך היו הבבלים מראשי המדברים בבית המדרש . שני , לשון המסורות שנמסרו בשם החכמים בבית המדרש מעתה ואילך שוב אינה עברית אלא ארמית ועברית כאחת . שלישי , משנת רבי יהודה הנשיא היתה הספר שסביבו נתחדשו המסורות כפירוש למשניותיו . כל תלמיד היה בקי במשנה , וכל לימוד , סברה וחידוש שנאמרו בבית המדרש נתחברו למשנה , כמו שבימי התנאים היתה התורה הספר שסביבו נלמדו , נמסרו ונתחדשו דברי ההלכה שלהם . רביעי , הסברה , כלומר טעמי המסורות ויסודות...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן