ב. התוספתא ומדרשי ההלכה

כבר נזכר בסעיף הקודם , שעורך המשנה לא גמר לקבץ את כל מסורות ההלכה של התנאים מבתי המדרש השונים , משום שנהג בקפדנות ובדיוק בבירור המסורות , כדי שיהא בידו דבר מוסמך ואמיתי , ותלמידיו והחכמים הקרובים אליו המשיכו במלאכת האיסוף של מסורות התנאים בקבצים , כגון רבי חייא ורבי אושעיא ובר קפרא . מסורות התנאים שלא כונסו במשנתו של רבי יהודה הנשיא נקראו ברייתות , כלומר משניות חיצוניות , מחוץ למשנתנו , וברייתות ששימשו רק תוספות למשניות או לברייתות אחרות נקראו תוספתא . לפיכך הקבצים של הברייתות שכינסו תלמידי רבי יהודה הנשיא , שהמשיכו את מלאכתו , נקראו בשם תוספתא , כלומר קובצי הלכות של תנאים שהם הוספות למשנה ומשלימים את המשנה . ויש לומר שעורכי התוספות האלה למשנה הלכו בדרך עריכתם בשיטתו של עורך המשנה , ואספו את המסורות במקורן הראשון , בלשונו של בעל המסורות ששמעו אותן מפיו ובסדר ששמעו אותן מפיו כשאמרן , עד כמה שאפשר . מכל קובצי הברייתות הללו נשתייר בידינו ק 1 כץ אחד בלבד בשם . "תוספתא" והוא השלמה ותוספת להלכות שבמשנה , ערוך לפי סדר העניינים שבמשנה , ומובאות בו ברייתות שלא נכנסו למשנה לפי הסדרים , המסכתות ,...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן