עוד יסוד אחד עולה מטיבו של המשפט בתלמוד שנתבאר למעלה בסעיף הראשון , והוא שאין התלמוד מכיר במשפט ציבורי , וכל ענייני הציבור נידונים לפי כללי המשפט הפרטי המתבארים בפרקי ספר זה . המצוות שבין אדם לחברו , כמו המצוות שבין אדם למקום , חלות על כל יחיד מישראל לתיקון נפשו ולשלמותן , וכל יחיד מצווה לקיימן בעצמו ולגרום שהכל יקיימון , ואין המצוות מוטלות על שליטים או כהנים או זקנים ושופטים שהם ידעו אותן ויקיימו אותן ויעשו שהכל יקיימו אותן , אלא הכל שווים בתורה , בלימודה ובקיומה , וכל ישראל ערבים זה בזה שיעשון ויקיימון . ואם הכל שווים בפניהן והכל חייבים בהן בשווה , ואין כוח ליחידים על חבריהם יותר מיחידים אחרים , כלומר אין כוח לדיינים ולשליטים לכוף את המשפט או את דעתם בענייני משפט ומצוות על אחרים יותר ממה שיחידים אחרים יכולים לכוף , שהרי אינו ירושה להם בלבד , הרי שאין כללים מיוחדים לענייני ציבור אלא משפט פרטי בלבד . אין כללים מיוחדים לפיהם השלטונות כופים על הכלל ועל היחיד את הדברים הנחוצים לקיום הציבור ושלומו , והכללים הקובעים מה בכוחו של השליט לכוף על הנשלטים ומה אין בכוחו לכוף לתיקון הציבור , הם הכל...
אל הספר