סלד.

— מבני נדב , משבט יהודה , שמת בלא בנים ( דה"א ב'ל . ( השם נגזר מן השורש סלד , המתפרש בלשון המשנה כקפץ לאחור . בשבעים . IcdeS : Luc . / laAaS : A ; AXaa ^ a 5 : B מ ' תרגומי המקרא הקדומים מתרגמים דרך כלל את הנמשל' היינו פעלים המציינים סירוב' מרי וכיוצא בהם . רק בשבעים ליח' כח'כד' a / cdAoy שהוא שם כולל לצמח קוצני ולכל דבר חד . בפש' שם גדדא' שהוא שם לצמח מר . י . פליקס , עולם הצומח המקראי , תל אביב תשי"ז , 204 LOEW , Flora 4 , 180 ; MOLDENKE , PB , 207 מ'  אל הספר