נדה.

— טומאת האשה בעונתה , כלשון הכתוב : ואשה כי תהיה זבה דם ... שבעת ימים תהיה בנדתה ( ויי טו'יט . ( מלה זו משמשת גם בהוראה כללית של טומאה ( יחי ז'יט כ ; לו'יז ; איכה א'ח'יז ; עז' ט'יא ; דה"ב כט , ה ) ואיסור ( ויי כ'כא , ( ונגזר ממנה המונח מי נידה ( במי יט'ט'יג'כ'כא ; לא , כג ) במקביל למי חטאת . וע"ע פרה אדומה . הנידה טמאה שבעת ימים ומטמאה במגע , ומטמאה מושב ומשכב ; והנטמא ממנה בטומאת מגע , מושב ומשכב טמא עד הערב וחייב בטבילה ובכיבוס בגדים ( וי' טו'יט כג . ( כמקרא נאסרה בעילת נידה ( וי' יח'יט ; ועיין יחי יח'ו ; כב' י . ( השוכב את האשה בעת נידתה טמא כמותה לשבעת ימים ( וי' טו'כד . ( בתום עונתה האשה מיטהרת על ידי רחצה במים ( והשווה שמ"ב יא'כ'ד . ( דומה לדין האשה הנידה דין האשה הזבה אשר יזוב דמה ימים רבים בלא עת נידתה' והיא מטמאה כנידה . לאחר שנפסק זוכה' עליה לספור שבעת ימים ואחר תטהר . וביום השמיני עליה להביא קרבן ( וי'טו , כה ל . ( אין לנו ידיעות על יחס מיוחד אל הנידה בין עמי המזרח הקדום חוץ ממצרים הקדומה , ששם היתה הנידה רוחצת לטהרתה במי נתר . את מקור ההשקפה על טומאת הנידה , שהושוותה לה טו...  אל הספר
מוסד ביאליק