— מטבע לשוני המשמש כינוי קבוע לחגים ; הוא אמור לגבי מצוות חג המצות וסמוך לאיסור המלאכה בראשון ובאחרון של חג ( שמי יב'טז . ( וכן הוא משמש דרך קבע ברשימת החגים שבויי פרק כג . רשימה זו פותחת בהגדרה הכללית : מועדי הי אשר תקראו אותם מקראי קודש' אלה הם מועדי ( ויי כג'ב . ( ראשונה נמנית ברשימה זו השבת' וגם עליה נאמר מקרא קודש ( שם' שם' ג . ( אחריה באה בפסי ד נוסחת פתיחה שנייה' לחגים עצמם' ולשונה דומה ללשון הכותרת הראשונה שבפס' ב . סמוך לסופה של הרשימה באה נוסחה מעין זו פעם שלישית : אלה מועדי הי אשר תקראו אותם מקראי קודש להקריב אשה וגוי ( שם , שם , לז . ( בגופה של הרשימה אמורה הלשון מקרא קודש אצל כל חג וחג , אבל לא אצל חולו של מועד' היינו : בראשון ובאחרון של פסח ( פסי ז ח , ( בחג הביכורים ( פסי כא , ( בראש השנה ( פסי כד , ( ביום הכיפורים ( פסי כז , ( בראשון של סוכות ( פסי לה . ( ובשמיני עצרת ( פס' לו . ( סמוך לנוסחה מקרא קודש נאמר דרך קבע : כל מלאכת עבודה לא תעשו . כיוצא בזה משמש הלשון מקרא קודש ברשימת קרבנות החגים כבמי כח'טז כט'לט . אף כאן אמורה
אל הספר