— עבירה שעניינה פגיעה בהקדש . מי שנהנה מדבר שהוקדש להי - כגון שאכל בהמה שנועדה לחטאת או לעולה או השתמש בכסף שנועד לקניית קרבן — עליו נאמר שמעל . הכתוב היחיד העוסק בדינה של עבירה זו הוא ויי ה'טו טז : נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו להי איל תמים וגוי ' ואת אשר חטא מן הקודש ישלם ואת חמישתו יוסף עליו וגוי . הכתוב אינו עוסק במעל שבזדון' אלא קובע את כפרתו של מי שמעל בשגגה בלבד' והיא החזרת הנזק בתוספת חומש ובתוספת איל האשם ( אשם מעילות בלשון חז"ל . ( וכיון שייתכן מעל בשגגה' מסתבר שלא הגנבה או ההעלמה הן עיקר העבירה אלא דווקא ההנאה מדבר שהוקדש . וכך מצאנו בעכן שחטאו ( שהיה בזדון דווקא ) מתואר בלשונות : ויקח מן החרם ( יהו' ז'א ;( גם לקחו מן החרם גם גנבו וגוי ( שם' פסי יא ;( והלשון מעל נוספה על תיאור המעשה כדי להדגיש את חומרתו ( יהו' ז'א ; כב'כ . ( בלשון חז"ל מכונה עבירה זו מעילה' והיא נדונה במסכת מעילה . התנאים השתדלו להבחין בין קדשים שמועלים בהם' כלומר שדין מעילה חל עליהם' ובין קדשים שאין מועלים בהם . המועל בזדון לוקה לדעת חכמים' ולדעת רבי הוא מתחייב מיתה בידי שמים ( סנהי פג...
אל הספר