מסוה.

- שם עצם זה בא במקרא בשמי לד'לג לה' בהמשך הסיפור על קרינת עור פניו של משה . משמעו' כנראה' כיסוי לפנים' מעין צעיף' ושרשו סוה' שדילמן השווה אותו עם סות ( ברי מט'יא ) והסכימו עמו רבים . בשבעים ( וכן באיגרת השנייה אל הקורינתים ג'יג טז . K &^ unna : ( אונקלוס תרגם : בית אפי . שאר תרגומים ארמיים : סודרא . לפי המסופר בשמי לד'כט לה' כשירד משה מהר סיני : קרן עור פניו ( פס' כט . ( נראה שעקילס הבין' שעור פניו של משה הצמיח קרנים ; וקיבל ממנו היירונימוס בפירושו על עמ' ו'יג' ובהשפעתו תרגמו בוולגאטה לשמי לד'כט : . quod cornuta esset וכך מתואר משה ביצירות אמנות שמתקופת הריניםנס' ונטו לביאור זה גם כמה חוקרים חדשים . לעומת זאת קבעו רובם של הפרשנים הראשונים והאחרונים' שלשון קרינה מושאל כאן על נצנוץ זיו האור' והכוונה לזוהר שהיה נאצל מפניו של משה . והשווה הזכרת קרני האור על הי עצמו ( חכי ג'ד ) והנאמר על הנוגה העוטר אותו ( שמי כד ;\ יחי א'כז כח ; תהי קד'א ב . ( עניין קרינת עור פניו של משה קשור למסופר עליו במקום אחר' שלפני מותו העביר משה משהו מהודו ליהושע ( במי כז'כ . ( גם ההוד נסמך במקרא לאור ונחשב כאחת מסג...  אל הספר