- השם ממזר , השכיח בלשון חכמים , בא במקרא פעמיים בלבד : א ) בדין האסורים לבוא בקהל הי , הגוזר על הממזר : לא יבוא ממזר בקהל הי , גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה' ( דב' כג'ג ;( ב ) בנבואה שבס' זכריה על השואה העתידה לפקוד את ערי פלשתים , שבה נאמר על אשדוד : וישב ממזר באשדוד ( זכי ט 'ו . ( גייגר פתר את השם ממזר כלשון מעם זר , ופתרונו דחוק . הדין עם נלדקי ' שסבר כי ממזר מורה על קלקול . הוא הסמיך את ממזר אל השם החבשי מנזר —היינו אדם שייחוסו פגום ; אל הפועל החבשי מנזר - היה מופקר ; אל הפועל הטיגריני אמנזך , שמשמעותו נאף ; ואל הפועל הערבי ' ונהיה מלוכלך , מקולקל ( בייחוד ביחס לביצה . ( וכן ציין נלדקי את קרבת השם ממזר אל שם התואר מוזר' המורה בלשון חכמים על ביצה מקולקלת , ואל הפועל הסורי מדר - התקלקל . לפי טור סיני יפה כוחו של פירוש זה לשם ממזר שבסי דברים ושבלשון חכמים בלבד , ולא לשם ממזר שבסי זכריה' שאינו לדעתו אלא שיבוש השם האכדי - manzazu נציב . משמעות הכתוב היא לדעתו , שבמקום מלך פלשתי ימשול באשדוד נציב אשורי ; וע"ע מנזר . ואילו מלמט סבור , שהשם ממזר משמש כאן כינוי גנאי לאיש ששמו ימני , הידוע...
אל הספר