הרקע החינוכי

בשנותיה הראשונות עמדה מדינת ישראל לפני בעיות קשות ביותר בתחום החינוך , שנוצרו בחלקן הגדול בנסיבות אובייקטיביות : גידול מהיר של מערכת החינוך מחד גיסא , ותקציב מצומצם מאידך גיסא ; ובנוסף לכך , היעדר כוחות הוראה מיומנים כמידה מספקת . משנת תש"ח ועד תשי"ג , כלומר מקום המדינה ועד חקיקת חוק החינוך הממלכתי , גדל החינוך היסודי , הן במספר התלמידים , הן במספר המורים והן במספר המוסדות , כמעט פי שלושה . את הגידול הזה של כית הספר היסודי במשך שש שנים אלו יש לזקוף בעיקר לזכותה של העלייה , שמרביתה משפחות ברוכות ילדים . בחלקן הופנו הללו למקומות נטושים , שנעזבו על ידי תושביהם הערבים , ובחלקן ליישובי עולים מיוחדים ולמחנות , שהוקמו על ידי הממשלה והסוכנות היהודית , והפכו כרבות הימים . "מעברות"ל העולים שוכנו בדרך כלל במכנים ארעיים , באוהלים , בפחונים או בצריפים — לעתים ללא תנאים סניטאריים מניחים את הדעת , ללא כבישי גישה מצריף אל צריף וללא חשמל . לא תמיד עמדו המבנים בתנאי מזג האוויר ולא נתנו מחסה מפני הגשם או החום . צפיפות הדיור היתה גבוהה , ולא כל ילד זכה לישון במיטה משלו . ההורים : מרבית העולים היו מבני עדו...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן