השיטות הגלובאליות שייכות למעשה לקטגוריה של השיטות האנאליטיות , אך התיאור והניתוח של השיטות האנאליטיות ( ראה נספח ( 1 מהווים אתגר מחקרי לא קל . רבגוניותן של השיטות האנאליטיות , כמו גם דקות ההבדלים בינן לבין עצמן מחד גיסא , ובינן לבין השיטות האנאליטיות סינתטיות מאידך גיסא , עשויות לטשטש את תחומה המוגדר של כל אחת מהן — הן מבחינת ביסוסן התיאורטי והן מבחינת ביצוען הדידאקטי . בחרנו על כן בדרך מתודולוגית , הנראית לנו מתאימה ביותר למקרה זה י להתחיל ב"קיצונית" מבין השיטות האנאליטיות , דהיינו בשיטה הגלובאלית ( אף שהגיעה לשיא התפתחותה והתפשטותה רק בסוף תקופת הזרמים ;( , כי הניגוד , יותר מאשר המעבר ההדרגתי , יאפשר לנו לבחון ביתר זהירות את מהותן ואת ייחודן של השיטות האנאליטיות , על גירסותיהן השונות . כדברינו אלה כרצוננו גם לרמוז על ההיבט ההתפתחותי של השיטה הגלובאלית ; אבל את תנופתה המכרעת היא קיבלה אצלנו בהשפעתו של תורת אוביד דיקרולי , 1932-1871 ) וראה גם במבוא . ( המונח "גלובאלי" ( giobaiition ) אכן הוטבע על ידי דיקרולי , ובספרות הפדגוגית העברית הוא הופיע לראשונה כבר כשנות העשרים ( ראה טבלת מאמרים...
אל הספר