אין לנו נתונים על הישגי הקריאה כשיטות הא"ב כחדרים בארץ ישראל כסוף המאה הי"ט , כפי שאין נתונים בדוקים על כל מערכת החדרים , לא לפני תקופה זו , ולא מחוץ לגבולותיה של ארצנו . מורים ( תשל"ז ) טען , "שכמעט כל המחנכים מודים בכך , כי שיטה זו לא לימדה שום אדם לקרוא , אלא שילדים רבים הצליחו אחרי בזבוז של מרץ וזמן רב ללמוד את הקריאה על אף השיטה וכה במידה שהתעלמו . "ממנה קביעה זו נראית לי קיצונית כאשר מדובר בלימוד הקריאה העברית . כיצד היו קיימות בריכוזים כה רבים קבוצות גדולות של יודעי קרוא עברית , בעלי ידיעות כה יציבות , ולא עוד אלא שבשפה בלתי מובנת ? ואכן , דיאק ( 1965 ) סבר שכל חטאה של שיטה זו , שיטת הא"ב , היה שחלפה מן העולם לפני המצאת הסטאטיסטיקה . לדעתי , אומנם אי אפשר לקבוע את ההישגים המדויקים של לימוד הקריאה , אך בה במידה גם אי אפשר להתעלם מהערכת ההישגים האיכותית , אומנם לא על ידי הכאת נתונים סטאטיסטיים , אלא על ידי סיווג אוכלוסיית הילדים לקטגוריות שונות והערכתן באופן דיפרנציאלי — בלי לכלול בהן את הילדים שלא למדו קריאה אף פעם , פשוטו כמשמעו . קבוצה זו כללה את מרבית הבנות , ובוודאי גם אחוז מ...
אל הספר