הקריאה בהבנה

גם דרגה זו היא "מעשה , "צירוף לאמור : צירוף מלה לועזית ( יידיש , לאדינו , ערבית ( 'וכר למלה העברית בטקסט המקורי . בחדרים רבים חזרו על מלה ותרגומה מספר פעמים , עד שהילד ידע להגיד אוטומאטית את צמדי המלים ! אכל חלק ממלים אלו היו בלתי משמעותיות לילד הקטן אפילו בלשון האם שלו . בחדרים אחדים ( כעיקר ספרדיים ) תרגמו לפעמים את הפסוק בשלמותו . לפחות מבחינה תיאורטית עדיפה דרך זו על התרגום המילולי , בתנאי שהפסוק יתורגם על פי המשמעות ובהתאם לתחביר הלועזי . אך ילדים רבים לא הבינו את משמעותן של אותן מלים שתורגמו בהקשר של פסוק אחד , כאשר הופיעו בהקשר של פסוק אחר , או בנטייה שונה . כלומר , התרגום עצמו לא תרם הרבה להבנת הנקרא שנשארה , כנראה , ברמה נמוכה למדי . פיתוח הקריאה המשמעותית היה נתון בידי המלמד , ורמתה נקבעה על פי יוזמתו האישית , מכיוון שלא התגבשה דרך שיטתית לפיתוח הבנת הנקרא .  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן