האותיות הוקנו לילדים לפי שמותיהן ולפי צורתן ( קודם האותיות , אחר כך התנועות . ( לרוב נלמדו האותיות אחת אחת , אך לפעמים הורו לילדים את כל הא"ב בעל פה , בכעין "זמר א"ב" מונוטוני , ובלא שהילד ראה את צורת האות לנגד עיניו . האותיות נלמדו בשמותיהן , תחילה על פי הסדר , ולפעמים גם על פי רצף שונה ( סדר א"ת ב"ש וכוי . ( הקשיים בלימוד האותיות ; 0 לא היה דירוג בלימוד האותיות על פי השוני או על פי הדימיון בין צורותיהן , אף שההבדל החזותי בין אותיות אחדות הוא דק מאוד , כגון י — ו — ן ; ב — כ ; ד — ר ; ה — ח ; ו — נ . 'וכו כנגד זה משמשת ידיעת שם האות ואמירתו אמצעי טוב לקביעת צורת האות בזיכרון התלמידים ולהבדלתה מצורת האותיות האחרות . מבחינה זו היתה הצדקה ללימוד שם האות , במיוחד כשהיו ספרים מעטים והדפוס לא היה משופר . 0 שמות האותיות העבריות ארוכים כרובם , כגון : בית , גימל , דלת ; אלא ששמות העיצורים בעברית מתחילים תמיד בצלילן , כגון ריש , שין , תיו וכדומה ; אבל ברוב החדרים לא השתמשו באמצעי הדידאקטי של הדגשת הצליל ההתחלתי של שם האות . 0 גם כאשר הילד ידע לכסוף להבחין בין צורות האותיות ולהתאים לכל אחת מהן א...
אל הספר