גיסן ורוליסון ( Giesen & Rollison , 1980 ) בדקו את הקשר בין חרדה תבונתית לרמת האבחון במבחן הפח"ם על פי מדד הפעילות החשמלית של העור . ארבעים סטודנטיות לפסיכולוגיה חולקו לשתי רמות חרדה , גבוהה ונמוכה , על פי תוצאות שאלון חרדה . כל קבוצה כזאת חולקה לשתי קבוצות משנה כשתת קבוצה אחת ביצעה פשע מדומה ( אשמות ) ותת קבוצה אחרת עסקה בפעילות שגרתית , שבמהלכה נחשפה למידע רלוונטי ( חפות . ( התוצאות הצביעו על אפקטים מובהקים של אשמה ושל חרדה . כצפוי , הנבדקות האשמות הגיבו לפרט המסגיר יותר מאשר נבדקות שנחשפו למידע המוכמן שלא במהלך ביצוע פשע . עוד נמצא , שהנבדקות החרדות יותר מבין האשמות הגיבו בעוצמה גדולה יותר לפרט המסגיר מאשר הנבדקות החרדות פחות . עם זאת , לא נמצא קשר בין תכונת החרדה לעוצמת התגובה לפרט המסגיר בתנאי החפות . נראה לכן שבני אדם חרדים צפויים להתגלות יותר מאנשים חרדים פחות , בתנאי שהם אשמים ומודעים למידע המוכמן . נבדקים חפים , בין שהם חרדים יותר ובין שהם חרדים פחות , לא יתגלו , ואין כמעט סכנה שתיעשה לגביהם טעות . איאקונו ועמיתיו ( lacono et al ., 1984 ) לא מצאו קשר בין יעילות האבחון במבחן הפ...
אל הספר