הגישה הדיכוטומית , שלא כמו הגישה המודרגת , מנסה להציב תנאים הכרחיים , שבלעדיהם אין להגדיר התנהגות כשקר . התנאי החשוב ביותר לשקר , שרוב החוקרים מסכימים לגביו , היא הכוונה של השקרן להטעות את קורבנו . צוקרמן , דה פאולו , ורוזנטל ( Zuckerman , DePaulo & Rosenthal , 1981 ) הציעו את ההגדרה הזאת . שקר הוא פעולה היוצרת אצל אדם אחר אמונה או הבנה שהשקרן תופס אותה כבלתי נכונה . השקר הוא אפוא פעולה מודעת המכוונת אל אדם אחר . בשקר יש גם מסירה של מידע וגם התייחסות אל מרכיב האמת שבו . השקרן מעביר במכוון מידע לא נכון וגם מנסה לשכנע את מקבל המידע בכנותו . מקבל המסר שופט את כנותו של מוסר המידע ומחליט מה לעשות עם תוכן המידע . הגדרה זו מוציאה מכלל השקר שלוש תופעות שנכללו בהגדרות קודמות : רמייה עצמית , שקרים שקופים , וטעויות למיניהן . ברנס ( Barnes , 1994 ) ממשיך באותו כיוון ומציע להבחין בין מצב העולם לבין האמונות של האדם שמאחורי המסר . מצב העולם יכול להיות אמיתי או שקרי . מצב אמיתי מתייחס למה שקורה למעשה , ומצב שקרי הוא כל מה שמוצג כאילו התרחש אך איננו קורה בפועל . אמונותיו של אדם יכולות להיות אמת או שקר ...
אל הספר