עם הופעתו של הרקליטוס אנחנו מוצאים ביוון תורות שאפשר ^ ק 1 להשוותן מצד אופיין ההיסטוריציסטי לתורת העם הנבחר . בפרשנות התיאיסטית או בעצם הפוליתיאיסטית של הומרוס , ההיסטוריה היא פרי הרצון האלוהי , אבל האלים החומריים אינם מחוקקים חוקים כלליים להתפתחותה . הומרוס אינו מנסה להדגיש ולהסביר את אחדות ההיסטוריה אלא דווקא את חוסר אחדותה . מחבר המחזה המוצג על בימת ההיסטוריה איננו אל אחד ; חבורה שלמה של אלים מתעסקת בו . הפרשנות החומרית שותפה עם זו היהודית בתחושת ייעוד עמומה ובמחשבה על כוחות הפועלים מאחורי הקלעים . אך אצל הומרוס הייעוד הסופי אינו מתגלה ; לעומת הייעוד היהודי המקביל לה הוא נשאר בגדר מסתורין . היווני הראשון שהביא עימו משנה היסטוריציסטית מובהקת יותר היה הסיודוס , שהושפע מן הסתם ממקורות מזרחיים . הוא השתמש ברעיון של זרם ומגמה כלליים בהתפתחות ההיסטורית . הפרשנות שלו להיסטוריה היא פסימית . הוא סבור שבהתפתחותה מאז תור הזהב והלאה נועדה האנושות להתנוון , גופנית ורוחנית כאחת . נקודת השיא לרעיונות ההיסטוריציסטיים השונים שהעלו הפילוסופים היוונים הקדומים הושגה עם אפלטון , שבניסיון לפרש את ההיסטור...
אל הספר