ברכות שבח והודיה שאדם מברך עם שחר את בורא העולם על הנאות שונות שזכו להן הבריות ועל חסדים טובים שגמל עמהם , יש בהן כדי להיות מגוונות ביותר , למן ההיבט האישי ועד להיבט הציבורי , הלאומי והעולמי . על כן אפשר שמספר הברכות ישתנה מאדם לאדם , ואף אצל אותו אדם — מיום ליום . משום כך באים חכמי ההלכה וקובעים מסגרת התואמת את מרב ההנאות הרווחות ואת מרב הנהנים . יתרונות וחסרונות נמצאו לה למסגרת זו , ודוגמה לכך , בין היתר , בכך שסומא מברך "פוקח '"עורים כי על מנהגו 2 של עולם וטובתו אדם מודה ומשבח . במסכת ברכות ס ע"ב שנינו : הנכנס לישן על מטתו אומר ... כי מתער = ] מתעורר ] ... כי שמע קול תרנגולא ... כי פתח עיניה וכר . כלומר , לכל ברכה שעתה המיוחדת משעה שנזדמנה לאדם . בעקבות זאת פסק הרמב"ם ( הלכות תפילה , פרק ז הלכות א-ט , ( כי "שמנה עשר ברכות אלו אין להם סדר , אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו בשעתו ... וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה אינו מברך . "אותה אף יוצא הוא חוצץ נגד מנהג רווח : "נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת בין נתחייבו בהן בין לא נתחייבו בהן , וטעות הוא . ואין ראוי לע...
אל הספר