הרהרתי בלבי שאין מן המרה לדבר בשעת התפילה ולא השבתי להם כלום שיחות בין מתפללים בבית הכנסת בשעת התפילה מעשים של יום יום הן , וטופחות על פני שני עקרונות חשובים : א . קדושת המקום . בית הכנסת הוא מקדש מעט וראוי להיכלל במסגרת הצו המקראי " ומקדשי תיראו" ( ויק' כו ב , ( וכבר דרשו חכמים , שמורא מקדש כולל איסור של שיחת חולין . אווירת בית הכנסת צריכה להיות כולה קודש . ב . קדושת המעמד . אפילו עומדת קבוצת אנשים בשדה , במניין ארעי , אין מקום להקל בכבודה של התפילה , שהיא מעמד של שיח אינטימי , המתרחש אמנם יחד ובתוך קהל ועדה , של אדם אל בוראו — "שויתי ה' לנגדי תמיד" ( תה' טז ח . ( שוו בנפשכם שיח של אדם עם הקב"ה , ואחת היא שיח של שבח או בקשה או הודאה , הנקטע בשחוק והיתול 2 ושיחת חולין . האין בכך משום פגיעה במהותה של התפילה ? חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת לפני התפילה , כדי להינתק מהוויות העולם ולהיכנס לאווירה הראויה 1 ש '' י עגנון , אלו ואלו , עמ' רמח . 2 השווה לקמן ליד הפניה , 23 מתוך הנהגות ר' משה מליריאה . וראה גם של"ה , אמשטרדם נח"ת , רמט סע"ב = ) ורשא תרכ"ג , ח"ב , עט ע"א ;( הגהות לספר יש נוחלי...
אל הספר